אנחנו אוהבים נוסטלגיה בדרך כלל בגלל זיכרונות מתוקים, במסעדות לעומת זאת (באזורינו) נוסטלגיה מתבטאת בטוסט ורוטב אלף האיים…..ועל שניהם לא בא לי! לפחות לא ברמות הביצוע המקומיות שלנו.
בית הפנקייק המקורי אם אתם זוכרים היה באמצע הדרך (בערך) בין חיפה לנמל התעופה וכל פעם (לא הרבה) שנסענו, לא לא לחו"ל אלא להביא נוסעים וקרובי משפחה שזה עתה נחתו מ"אמריקה" עם כל הצעצועים וכובעי הבייסבול שלא היו בנמצא היום. אז מה עושים בדרך חזרה, עוצרים בבית הפנקייק שהוא ה"דיינר" היחידי שהיה אז בארץ בכדי שהאמריקאיים ירגישו שהם בבית.
אני זוכר את המקום כשבכניסה שלו ישבה אישה שמנה שאליה היינו מביאים את פתקית החשבון ואז היא הייתה מדפיסה בקופה. וואו ממש אמריקה. ומה הייתה התמחות המקום חוץ מההמבורגרים שאני בטח שאז אף אחד לא ידע מה זה המבורגר (ובדיעבד מה שהגישו בטח לא היה המבורגר)!? אני מדבר על הפנקייק שהוא שיא האוכל הלא בריא בכל גרסה שלא תרצו, עם ביצים ובייקון, עם טונות (טון) של חמאה, או עם טונות של סירופ מייפל.
טוב…אז זה מה שהיה פעם וממש קפצנו משמחה כשאבא שלי לקח אותנו לשם, אפילו אם היינו צריכים (אני והאחים שלי) להידחס בחיפושית מאחורה. זה היה הבילוי האולטימטיבי שכלל גם טיול וגם אוכל.
ובכן בית הפנקייק ברחוב מוריה בחיפה הוא חדש יחסית ושוכן בחלל רחב ידיים כשבר גדול מעטר את אחד הקירות וטפט או איזשהו פאטרן (patern) צבעוני מכסה את הקירות.
חלון הזכוכית הענק שמפריד בין המקום לרחוב היה יכול להיות נחמד אלמלא היה מלוכלך, ובכלל המקום לא ממש נקי, שקיר הלבן של הבר עצמו היה מרוח בלכלוך וגם הרצפה לא הייתה נקייה ומתכת לארון הקטן שעליו הייתה מונחת הקופה היה ניתן להבחין במפיות ועוד כל מיני דברים. האמת שרציתי לקום וללכת אך שליחות העיתונאית גברה עלי (האמת….בעל העיתון ביקש שאני אבקר את המקום…לא שליחות ולא נעליים) טוב אז איך שאמרתי שליחותי העיתונאית גברה עלי והחלטתי להזמין אוכל.
התפריט כולל סלטים, שניצלים, ארוחות בוקר והרבה פנקייקים. החלטנו לבחור ב"שניצל ענק" 43 ₪, ו"סלט בלו" 44 ₪. השניצל הגיע והוא היה באמת ענק כשמעליו פוזרו פטרוזיליה קצוצה (בסדר) ונענע (למה?), וליד השניצל היה סלט של חסה פטריות וקרוטונים עם רוטב אלף האיים. ניסיתי להתחמק מאלף האיים אך זה היה כמעט בלתי אפשרי (אלף) והרוטב היה פשוט…..איך אני אקרא לזה ובכן : נוסטלגי. השניצל היה שניצל ולא יותר מזה.
סלט הבלו שהוגש עם לחם וחמאה (טעימים) הורכב ממבחר של חסות ועלים ירוקים כשמעליהם גוררה גבינה כחולה (ממשפחת הרוקפור) איכותית, אך מעל לכל הונחו אגסים שבושלו ביין וקינמון שהיו יכולים להיות קינוח נחמד בפני עצמו אבל לא בסלט הזה.
לקינוח הייתי חייב להזמין פנקייק 15 ₪ עם תוספת של ריבת חלב 5 ₪ ובננות טריות (לא היה תותים) 5 ₪.
הפנקייק היה מתוק ונחמד אך לא אוורירי די הצורך והיה די בינוני.
לסיכום מה אני אגיד לכם…….המקום הזה לא מספק שום דבר חוץ מנוסטלגיה דביקה….אתם יודעים מה אפילו את זה לא.
אני לא רואה שום סיבה בכדי לחזור למקום.
שד' מוריה 29, 04-8347727
אווירה: לא מחייבת
רמת ווליום: מוזיקת רקע בווליום נמוך
רמת מחירים: 50-70 ₪ לסועד
שעות: 10:00- 1:00
הזמנות: מומלץ בסופי שבוע
דרכי תשלום: מזומן ואשראי
גישה לנכים: לא קיימת
בלוג ביקורות אוכל 