* צ'יינהטאוון בתל אביב

טוב……..ההתחלה של הכתבה הזאת משתנה תוך כדי כתיבת כל מילה !!! אך אל דאגה הסוף ידוע מראש……

אני אשתף אתכם בכל ההתחלות ואתם תבחרו את זאת המתאימה לכם.

התחלה 1 : אנתרופולוגיה

אתם יודעים איך קמו להם כל הצ'יינהטאון בארצות הברית בעיקר? אלו היו מהגרי עבודה (סינים כמובן) שהגיעו מכל מיני סיבות והתמקמו באזור מסוים בניו יורק (למשל) ועם השנים הם השתקעו תוך כדי יבוא השפה, המנהגים וכמובן האוכל – חומרי גלם מיובאים וטכניקות בישול חדשות. וככה נבנתה לה תרבות בתוך תרבות שהיום היא מקור משיכה לטוריסטים רבים.

 התחלה 2 : גלובליזציה

העולם הזה נעשה מקום מאוד קטן – כפר גלובלי. אם הגלובליזציה האמריקאית מתבטאת במיטבה ב"מקדונלד" (סניף בכל חור בעולם) אז הגלובליזציה של הסינים מתבטאת כמובן בייצור כל דבר וביצוא כל דבר כולל כוח עבודה זול.

 על מה לעזאזל הוא מדבר (כותב)? אתם בטח תוהים….. סבלנות תכף הכול מתבהר.

 התחלה 3 : הומנית

בתקופה האחרונה הגזענות והשנאה כלפי כל "אחר" גואה ברמות מטורפות כשהיא מלובה בעזרתם של כל מיני פוליטיקאים קיצוניים. את ביטוייה של הגזענות הזאת ראינו בתקופה האחרונה בהרבה מקומות בארץ – תקיפת המורה הערבייה בנצרת עילית או האישה הערבייה בירושלים ועוד כמה מקרים כאלה, וכמובן כל הפגנות השנאה כלפי מהגרי העבודה בדרום ת"א.

אלה כל ההתחלות – ועכשיו להמשך

אחרי ששמועה על מקום סיני אותנטי בדרום ת"א (מסעדת פועלים סינית) הגיעה לאוזניי דרך חבר טוב תל אביבי ייצר ההרפתקאות הקולינרי גבר אצלי.

החלטתי שאני מגיע למקום מכל הסיבות הרלוונטיות להתחלות השונות אך בעיקר מכיוון שלא הצלחתי שלא להזדהות במובן מסוים איתם – כן כן גם אני מרגיש לפעמים כמהגר, ואצלי ההרגשה יותר מוזרה מכיוון שאני מרגיש כמהגר בארצי.

לכל אלה מביניכם שלא מכירים – דרום ת"א (האזור של מהגרי העבודה) הוא ממש פיסה של חו"ל אך לא חו"ל במובן של ריביירה צרפתית אלא במובן של מיזוג של תרבויות של אנשים קשי יום (מהגרי עבודה) שעובדים בעבודות הכי קשות (בניין ותחזוקה, ניקיון ותברואה) ואז הם חוזרים אחרי יום עבודה ומבקשים את המוכר והמנחם- קערת מרק נודלס עם ראש דג (סינים) או תבשיל חריף מאוד של ירקות ועדשים (אריתראים) ועוד כהנה וכהנה מאכלים שונים ומשונים של תרבויות שאנחנו לא ממש מכירים. מי יודע אולי בעתיד גם פה תהיה צ'יינהטאוון.

 לפני שאני ממשיך חשוב מאוד שתבינו שהסויה של אסם או שטראוס שאתם קונים בסופר היא לא סויה, והמוקפץ הסיני (שבמקומות אחרים קוראים לו תאילנדי) לא קשור לא לסין ולא לתאילנד.

ועכשיו למקום עצמו – זה לא באמת מסעדה אפילו לא כזאת שמוגדרת אצלנו מסעדת פועלים- זהו חלל באמצע רחוב נוה שאנן שדומה יותר למחסן פתוח ובו יש דלפק ובו מגוון בקבוקי רטבים, שתי שולחנות פלסטיק עם כיסאות מסביב וחמש או שש תמונות על הקיר (התפריט).המטבח הוא פינה סגורה בחלל האחורי. בחלל המרכזי יש גם מקרר שיש בו את חומרי הגלם וליד ישנו מקפיא גדול.

איך שנכנסנו עיני בעלת המקום (הטבחית) בהו בי ובחברי במבט ששילב תמיהה, פחד, ועצבים :

תמיהה – מה שני אלה עושים פה

פחד – רק שלא יהיו מיחידת לוכדי המהגרים

עצבים – הנה האנשים המתנשאים והמעצבנים האלה שחושבים שהם "מיוחדים"

לתקשר איתם לא הצלחתי (הם דיברו רק סינית) אז הצבעתי על התמונות והזמנתי את צלחת הגיוזה 30 ₪. את המרק 20 ₪  הזמנתי תוך כדי שאני מצביע על פועל סיני שאכל את המרק (לא היה תמונה של המרק על הקיר). בדיעבד הסתבר לי שכל מיני תרמילאים שטיילו בסין מגיעים למקום בכדי לאכול ומכאן התפריט עם התמונות. הסינים מזמינים דברים אחרים שלא מופיעים ב"תפריט" וזה כמובן יותר מעניין- בפעם הבאה אני אגיע עם מתורגמן.

הגיוזה עשויה מבצק קמח שממולא בכל מיני מילויים ובמקרה שלי זה היה עוף עם ג'ינג'ר. את הגיוזה מטגנים במחבת שטוחה עד שהיא משחימה מצד אחד ואז מוסיפים מים וסוגרים את הסיר ככה שתהליך הבישול הוא שילוב של טיגון ואידוי.

הצלחת כללה 20 גיוזות (במסעדות אסיאתיות בארץ משלמים בין 35 ל 45 ₪ לשלישיה או רביעייה של גיוזות) כך שמבחינת ה value for money זאת עסקה מנצחת. הטעם של הגיוזה היה… ואיך אני אגדיר זאת?…..זה לא הטעם שאנחנו רגילים אליו במסעדות אסיאתיות מקומיות, טעם שמותאם לחך של הסועד המקומי. הגיוזה שאכלתי לא הייתה גיוזה "ביישנית". אמנם טעמיה לא היו "אלימים" אך הם היו מודגשים והסויה ששמו ליד הייתה גם היא בעלת טעם מיוחד במינו שמאוד התאימה למתיקות הבצק והעוף כשחריפות ורעננות הג'יניג'ר משלימים את מליחות ומתיקות הסויה.

כמות המרק הייתה יכולה להספיק ל 3 אנשים והוא הורכב מציר בשרי כלשהו ובתוכו היו חתיכות של בשר חזיר עם גזר ובצל ירוק וכמובן אטריות שמכינים במקום. הציר היה בעל טעמים עדינים (לא מה שציפיתי) והוא היה טעים מאוד ומאוזן מבחינת המליחות והמתיקות כשמרקם הנודלס היה דבר מאוד מעניין לכשעצמו. הנודלס היו עבים ואלסטיים אך באותו זמן הם היו אווריריים וקלילים להפליא. המרק לא היה דומה לשום דבר אחר שאכלתי והוא היה הפתעה שעוררה בי עניין רב.

אני חייב להתוודות שלקח לי לא מעט זמן לפענח את הארוחה הזאת. האווירה הייתה שונה מכל דבר אחר שחוויתי במיוחד כשהמקום התמלא בעובדים סינים והרקע הורבאלי הפך להיות משהו לא מובן לחלוטין שעטף את הארוחה בעוד רובד של קסם, כשהריחות מהמטבח הוסיפו למימד הלא מוכר גם הן.

הדבר השני שלקח לי זמן להבין היו הטעמים- המאכלים שאכלתי (אחרי חיפוש במקורות מידע) שייכים למטבח הקנטונזי (סין מחולקת למחוזות שונים מהבחינה הקולינרית). זהו מטבח עשיר ומפואר ואני בטוח שאם הייתי אוכל במסעדת עילית קנטונזית בסין הטעמים היו עוברים איזשהו תהליך של זיקוק או ליטוש. אך חווייתי הסינית (המקומית) פתחה בפני (או בפי נכון יותר להיגד) מנעד חדש של טעמים ומרקמים שיהיה מעניין להמשיך לחקור אותו.

זוהי לא חוויה יום יומית שהייתי ממליץ לכם עליה קוראי היקרים- אלא סוג של חוויה הארדקור שיהיה מאוד מעניין להתנסות בה.

*

נוה שאנן 26 ת"א  

אווירה:              סינית ים תיכונית

רמת ווליום:         ויכוחים? בסינית בווליום בינוני

מנות מומלצות:   גיוזה, באו

רמת מחירים:      50 ₪ לסועד

שעות:               מ 8:00 בוקר ועד אחרי הצהריים (כשנגמרים המצרכים).

דרכי תשלום:     מזומן

גישה לנכים:      לא קיימת