יש אוכל שגורם לך לחשוב ויש אוכל שגורם לך לחשוב! מחשבות מסוג של – וואוו מה חשב השף\הטבח, מה הוא רצה לספר לי במנה הזאת? זיכרונות ילדות, אינטרפרטציה אישית על מנה מסורתית, אמירה. ומצד שני מה לעזאזל חשב לעצמו הטבח? ולמה מי שעשה את זה נכנס לעסקי אוכל מלכתחילה? מצד אחד מנות כל כך טובות שגורמות למחשבות עומק פילוסופיות על החיים הקצרים שלנו פה, על משמעות חיינו ועל חובתנו לעונג שעובר כל כך מהר ומצד שני מחשבות של תודה לאל על כך שלא חטפתי הרעלת מזון.
אתם משערים לעצמכם לאן כל זה הולך הפעם, אך לפני ההמשך אני חייב להדגיש שלבורגרים יש עשרות של סניפים והכתבה הזאת מתייחסת אך ורק לסניף שביקרתי בו שהיה, חשוב לציין, גם סניף כשר.
הסניף נמצא בחיפה במרכז הכרמל – מרכז די שוקק ותוסס (יחסית לצפון כמובן) ומכיוון שבביקורת שעברה הוצאתי סכום די מכובד על ארוחה, השבוע חיפשתי מקום טיפה יותר – איך אני אגדיר זאת – budget friendly .
המקום הקטן בנוי, אפשר להבין כבר לפי השם, סביב דבר אחד: ההמבורגרים. התפריט מציע מיני המבורגר (מה זה מיני? 80 גרם הקציצה) במגוון טעמים והקונספט מאפשר לך הסועד להרכיב ארוחה עם שלל טעמי הבשר. האמת? רעיון מצוין. למה להיתקע עם המבורגר אחד ותוספת אחת, כשאפשר לגוון? החלטתי לקחת "דיל שלישייה" (59 שקלים). שלישיית מיני המבורגרים שבחרתי היו כבש, בקר רגיל ובקר מעושן. הדיל כלל גם תוספת של צ'יפס וטבעות בצל. לשתייה הזמנתי בקבוק קטן של מים מינרליים בתוספת של 9 שקלים.
חרי שהזמנתי מעל הדלפק חיכיתי למוכרת שתשאל אותי לגבי מידת העשייה של ההמבורגר, אך השאלה מיאנה לבוא- לכן כשפניתי אליה ושאלתי אותה "למה לא שאלת אותי לגבי מידת עשייה" התערב המנהל ששמע את שיחתנו: "אצלנו עושים הכול באותה דרגת עשייה – עשוי טוב מאוד". עכשיו, אני לא מומחה גדול לכשרות אך אם הבשר כשר אז נדמה לי שכן אפשר לא להתעלל בו מעבר למה שהתעללו בו, ולפחות להגיש אותו "לא שרוף" כפי שהמנהל הורה לגרילמן שהיה במטבח אחרי שהדגשתי את רצוני לדרגת עשייה מדיום לכל היותר.
התוספת הגיעה ראשונה ואז המים אחרי שביקשתי אותם. טבעות הבצל היו מהסוג הקפוא הזה שקונים בסופר ופעם, בשנות ה80 אולי, היו נפוצות במחוזותינו– מי יודע אולי יש פה קאמבק.
בשר היה מנתח של שריר שידוע בכך שהוא מעט קשה ובמקרה המדובר הוא נטחן לסוג של משחה (אולי ככה קיוו לרכך אותו?) וכאשר נצלה הוא הפך למקשה אחת של קציצה אומללה וחסרת כל קשר להמבורגר, שאמורה להיות לו טקסטורה נגיסה וכיפית בפה וכמובן טעם של בשר. קציצת הכבש הייתה מבשר בקר שעורבב עם מעט שומן כבש, וזה עונה על ההגדרה של המבורגרים "בטעם של" ולא "המבורגר מ".
כעת נשאלת השאלה, למה לאנשים לפתוח מקום, לשלם זיכיון, ולהוציא כל כך הרבה כסף על משהו שהם לא מבינים בו? ואין ספק שבין האנשים הללו ומסעדנות (בכל צורה שהיא) מרחק לא קטן בלשון המעטה! ואולי בעצם הם מקווים כפי שאמר לי המנהל "לכוון לנישה" של קהל שומר כשרות? ועל זה אני חושב שהקהל שומר הכשרות שיאכל שם יזכה בהרבה נקודות זכות אצל בורא עולם על הסבל שצפוי לו במקום.
שד' הנשיא 131 04-6706030
אווירה: ילדים אחרי בית הספר ולפני שיעורי הבית
הפלייליסט: תחנת רדיו עם מבזקי חדשות
מנות מומלצות: כשתמצאו, עדכנו אותי בבקשה
תפריט יין: לא הפעם
רמת מחירים: 30-60 ₪
שעות: א'-ד" 11:00-3:00 ה' 11:00-4:00 ו' 11:00-15:00
הזמנות: קיים בסניף גם שירות משלוחים
דרכי תשלום: מזומן ואשראי
גישה לנכים: קיימת
תודה לך. המבורגרים האלו הם לעג להמבורגר אמיתי ובמחיר מוגזם
אני בטוח שאמריקאי שיאכל שם לא יבין את הבדיחה.. ב-59₪.
לא רחוק משם יש מקומות כמו אגאדיר ובאניס שמגישים המבורגר טוב יותר לטעמי.
דווקא אני יודע שהרשת הזו די נחשבת. בהרבה מבחני טעימה הם יצאו מקום ראשון (http://www.themarker.com/consumer/1.1906472), וגם ביקורות שאני רואה באתרים כמו rest או 2eat די מציגות את הרשת באופן חיובי. אצלי הם בטופ עם BBB, אבל אני לא ממתוחכמי הבשר.
אני אכלתי רק בשני סניפים של בורגריפ (תל אביב ונהריה), ונהניתי מהמנות. כנראה שהבעיה היא בכשרות, שלא בטוח שהייתי מנסה בכלל. קצת כמו לקחת קינוח פרווה 🙂