*** מסעדת חג' כחיל ביפו

אני לפעמים מהרהר ותוהה לגבי התפתחות המסעדנות הערבית בארץ…. ואני לא מדבר על בתי קפה -בר-מסעדה שכולם דומים אחד לשני מבחינת האוכל עם שינויים קלים לפה ולשם. אלא אני מדבר על מקום שלוקח את האוכל הערבי ועושה לו אינטרפרטציה עדכנית ברוח צעירה ואפילו עם קצת חוצפנות…. עד היום אני לא מצליח למצוא את המקום הזה אך גם המקומות שמתמחים באוכל ערבי או בשמם המקומי "מסעדות מזרחיות" (שם שאני לא אוהב) הפכו את המטבח הערבי לפס ייצור מתועש שמנפיק אוכל בלי הרבה "ניפס" או נשמה. לשמחתי הרבה מסעדת חג' כחיל שביפו ת"א עושה אוכל ערבי ברמה טובה מאוד ועם הרבה נשמה "ניפס".

*** מרוש – בית אוכל לבנוני במעיליא

משמעות מרוש היא האדמה הפוריה. אגב מרוש במקור היא מסעדה לבנונית בלונדון לבעלים בשם מערוף אבו זקי שהוא ואשתו הודא היגרו מלבנון בזמן מלחמת האזרחים ופתחו בלונדון מסעדה. היום האימפריה שלהם כוללת 14 מסעדות ונעה ממקומות של שווארמה ושיפודים ועד לרמה הכי גבוהה של אוכל לבנוני.

נחזור למקומותינו ולמסעדת מרוש שליד כפר מעיליא. הבעלים ממשפחת חנא מכפר ראמה, שיש לה ייצוג בנוף המסעדות המקומיות שלנו (אחים ובני דודים). מסעדת "הלחם והדגים" בעכו, "קצה הנחל" על חופי הכנרת והאחרונה שמצטרפת היא "מרוש".

ארוחת בוקר בהוטל קולוני בחיפה

בוטיק : מילה שמקורה בצרפתית ומשמעותה המילולית חנות כשהשורש של המילה הוא יווני. המונח בהגדרה עכשווית מתייחס לחנויות בגדים של מעצבי על, ומשמעותה בהקשר הקולינרי מתייחסת לחנויות או מוצרים בעלי איכות יוצאת דופן ומוגדרים כמוצרי עילית (יין בוטיק, מאפיית בוטיק וכו').

 תשאירו בבקשה את ההגדרה הזאת ברקע בזמן שאני דן איתכם בחווייתי הקולינרית בארוחת הבוקר של מלון קולוני שנמצא ברח' בן גוריון  בחיפה.

** מסעדת בית מהא בעכו

ה"סיפור" מאוד חשוב…….. אתם מסכימים איתי? הסיפור יכול לעשות הבדל בין שמיים לארץ, מספר סיפורים טוב-הייתה עבודה כזאת פעם- (ואם בכלל הסיפור אמיתי) יכול לסחוף אותנו בדמיון ובכלל להשרות אוירה מאוד מיוחדת בהתאם לסיפור- אהבה, מלחמה, עצב, חמלה ולעתים רחוקות אפילו תקווה (סליחה על הפסימיות).

קחו למשל את הסיפור של חוויתי בבית מהא, יכולתי מצד אחד לספר לכם : הגעתי עם חברים טובים לעכו לבית קפה מסעדה, המבנה יפה ועתיק, האוכל והשתייה נעו בין טוב לבנאלי, סיכום וזהו…………..

מצד שני יכולתי לכתוב ולספר שהסיפור שהיה כך היה :

  זה היה ערב אביבי נעים ביותר ובדיוק איך שהתחלתי לחשוב על משמעות החיים, האייפון צלצל, ומעברו  השני של הקו היה חברי הטוב הדוקטור לפסיכולוגיה

**** מסעדת סולטן בשפרעם

תרשו לי לשתף אתכם לפני הפתיחה של הכתבה בלבטים שהיו לי בהקשר למסעדת "סולטן", אך לפני כן ולשם הגילוי הנאות המסעדה מפרסמת מודעות בעיתון.

אני חושב ודי בטוח (יודע) שאמרו לבעלי המקום שאני מגיע לביקורת (בדיקת פוליגרף לכל עובדי העיתון תתקיים בקרוב). הפינה של אל-זוואק היא לא פרסומית. אם המקום היה מצריך ביקורת שלילית לא הייתי חוסך ותאמינו לי שאני יודע לכתוב וכבר כתבתי על מסעדות "אני לא רואה שום סיבה לחזור למקום".

 עכשיו לסיפור עצמו : בעלים של חנות דגים בת 11 שנים שלפני 6 שנים מחליטים לפתוח מסעדה קטנה ליד, ואשתו שעבדה כאחות במשך 12 שנים בבתי חולים מחליטה לעזוב את התחום, ללכת ללמוד בישול (עדיין לומדת ומתקדמת בדרגות), היא מבשלת ורוקחת מטעמים נפלאים ממה שיש בשוק וממה שבעלה הביא מהים. עכשיו אם זה היה בטוסקנה או בריוויירה הצרפתית זה היה יכול להיות מושא לתוכנית בישול/טיולים טלוויזיונית (ויש כאלה) ומקום לעליה לרגל לחובבי אוכל.

*** מסעדת אל באבור באום אל פאחם

זמנים משתנים

"זמנים משתנים"…….. זהו משפט שבד"כ מקושר לקונוטציות עצובות ומלאות געגועים עם נימה קלה (או קשה) של אכזבה (בד"כ בסרטי- הסנדק 2 סצינת מייקל קורליאונה עם אמו) אצלי זה מקושר כמובן לאוכל. אני אוהב לאכול טוב….נראה לי שכבר הזכרתי את זה ונראה לי שכבר הבנתם את זה, אך אני בכל זאת אוהב להדגיש את העובדה. אני אוהב את כל סוגי המטבחים, יפני, דרום מזרח אסייתי, צרפתי, פיוז'ן אך יש לי אהבה מיוחדת (ומובנת) למטבח הערבי. הרי על המטבח הזה גדלתי ואליו אני מתגעגע.

למה אני מתגעגע? אתם שואלים ואני עונה ומסביר. בזמנים המודרנים (ע"ע צ'ארלי צ'אפלין) שאנו חיים בהם  שני בני הזוג צריכים לעבוד בכדי ל"שמור על הראש מעל למים". בישול ערבי מצריך זמן והרבה עבודה (גלגול עלי גפן,"קרוש" לדוגמא). אז למי שיש סבתא/אמא שעדיין הולכת לוואדי ניסנאס וקונה מצרכים בבוקר וחוזרת לבשל בבית בכדי שתהיה ארוחת צהריים- אז התמזל מזלו. לי אין. אז מה אני עושה? בד"כ מתגעגע ולפעמים משתגע. לעיתים זה גובל בהשתוקקות ולפעמים אפילו בתאווה. הפיתרון שלי הוא ללכת למסעדות "ערביות" ושימו לב שאני אומר ערביות ולא "מזרחיות", שכבודן במקומם מונח אך אני חושק בתבשילים ומטבח ערבי עילי ופחות בשיפודים (שגם כבודם במקומם מונח).

בית קפה סנטה מריה בחיפה

אוסטריה…….אבל למה?

לא יודע ! ( איזה דרך להתחיל כתבה? הא?) אפפל שטרודל (apfel shtrudel), עוגות אוסטריות, בירות אוסטריות, סלט טירול (חבל באוסטריה) ויין אוסטרי! כל אלה מנות שנמצאות בתפריט של המקום החדש והיפה בסטלה מאריס שנקרא "סנטה מריה".

כנראה שלבעלי יש זיקה לאוסטריה או אהבה למטבח האוסטרי. וזה מעניין אותי, ואני יכול רק לברך על יוזמות כאלה.

שאר התפריט (הלא אוסטרי) הוא די מובהק ואפילו ידוע. טוסטים (המאפיין העיקרי (בזמנו-אך גם היום) של בתי קפה/מסעדות), סלטים, קישים, כריכים, קלצונה (מאפה איטלקי במילויים שונים-חבל טירול גובל בצפון איטליה בין היתר) ופלטות של גבינות ונקניקים.

** צפרירים 1 בחיפה

אביב

 אני בד"כ מתלהב כשנפתח מקום חדש בחיפה. כי אני תמיד מלא ציפיות (בד"כ נכזבות) שהנה הגיעו רוחות השינוי.

הפעם ההתלהבות שלי הייתה כפולה ומכופלת מכיוון שהמקום החדש הגדיר את עצמו במילים הללו : "מטבח . אלכוהול . אנשים". ועכשיו שהאביב בפתח וכבר מרגישים את השינוי במזג האוויר, שמתי את פעמיי לכיוון המקום בתקווה שאכן אמצא את האביב הקולינרי בעיר.

 עיצוב המקום מזכיר יותר בר של שתייה מאשר מקום שמתמקד באוכל. הדבר התבטא בכיסאות גבוהים ודלפקים ושולחנות גבוהים בהתאם. הצבעים קהים ולמרות שישנה אבן טבעית חשופה התאורה העמומה וחלונות הזכוכית הגדולים עם מסגרות המתכת הוסיפו תחושת בילוי של בר יותר מכל דבר אחר.

כנאפה, סנובורד ומה שבניהם

אני אתן לכם רמז למה שיכולה להיות התשובה של הכותרת : "אם אנחנו רוצים לדעת מה יש באיטליה אז אנחנו צריכם לדעת מה יש בברזיל". מבולבלים עוד יותר…..אז תוסיפו לזה, גרעין איראני, חרדות , ספורט אקסטרים שתי צלעות שבורות ולא לשכוח כנאפה.

פענוח

אתם בטח כבר יודעים שאני סובל מחרדות שקשורת ל"מצב" ובמיוחד למלחמת גוג ומגוג של כל מי שרוצה בזה לעומתנו (אנחנו האחרים) שלא רוצים בזה ושבסה"כ רוצים חיים הוגנים ושלום. כפתרון לחרדות אני בתקופה האחרונה שותה- מי שעוקב אחרי הכתבות שלי יודע ומי שלא עוקב עכשיו יודע.

אך באיזשהו שליו הבנתי שזה לא הפתרון, והחלטתי לחזור לכמויות האלכוהול הנורמאליות שאני צורך :לא יותר מבקבוק יין ביום…סליחה התכוונתי לכוס יין ביום. אחרי התייעצות עם חבר טוב פסיכולוג שאמר לי שאני צריך תפנית חדה החלטתי שאני צריך לעסוק בספורט-אקסטרים. ומכיוון שהחום במזרח התיכון רק עולה לקראת הקיץ המקולל הזה-טוב אני לא אתחיל- אז הזמנתי חבילת סקי וסנובורד בהרים בצפון איטליה.

מסעדת קרולה בחיפה

עצבים ואכזבה

אוקיי, הפעם אני הולך לכתוב אחרת……..אני הולך לצטט מה כתוב באתר של מסעדה שאכלתי בה ואני רוצה להסביר להם איפה הם טעו. אני כבר מודיע שזאת הייתה מסעדה גרועה שיצאתי ממנה מאוכזב (בלשון המעטה) ואת המנה העיקרית אחרי הביס הראשון ביקשתי טייק אוואי והחתולים שליד הבית נהנו ממנה.

די, נמאס לי לאכול אוכל לא טעים, אחרי שהתבקשתי וששילמתי את המחיר המלא והלא זו, ושתמורתו הייתי מצפה לרמה אחרת לחלוטין……..!!!!

הדבר הזה לכשעצמו מייאש מכיוון שככה מתחנכים החכים של הדורות הבאים בחיפה. זהו מעגל סגור של חוסר מקצוענות וחוסר ידע ! נורא…….נורא לחשוב שאין בשורה קולינרית אמיתית בחיפה. ואני לא מדבר על פלאפל.